עבירת הגניבה במשפט הישראלי

עבירת גניבה

עבירת הגניבה היא מהעבירות הישנות והמוכרות ביותר בהיסטוריה. מצד אחד, עבירת הגניבה טומנת בחובה פגם מוסרי מהותי, שכן מדובר בלקיחת חפץ ללא רשות ובעורמה. מצד שני, גניבה לעיתים נעשית מחוסר ברירה, עקב רעב או מחסור. לכן, אין דינה של גניבה אחת שווה לדינה של גניבה אחרת. עם זאת, מהי גניבה? כיצד היא מוגדרת בחוק הישראלי? אילו סוגי גניבות ישנן? על כך, במאמר שלהלן.

הגדרתה של עבירת הגניבה:

עבירת הגניבה על מגוון סוגיה מוגדרת בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). ההגדרה הטהורה לעבירת הגניבה מופיעה בסעיף 383 לחוק העונשין, הקובע, כי אדם אשר גונב דבר מה, הוא מי שנוטל דבר מה או כל דבר מוחשי שניתן לגנוב (למשל: מכשיר חשמלי), ללא הסכמה של הבעלים של אותו חפץ, בין במרמה ובין ללא שהייתה לו זכות על החפץ.

כמו כן, על מנת שעבירת הגניבה תתממש, יש להראות כי הגונב אכן התכוון ליטול לצמיתות את החפץ מבעליו. לחלופין, הגדרה נוספת לעבירת הגניבה, מתייחסת לסיטואציה שבה אדם אשר מחזיק מראש בחפץ מסוים ברשות מהבעלים, נטל אותו לצמיתות או שלח יד בחפץ במרמה. לדוגמא: אדם המחזיק כספים בנאמנות, אשר שולח יד בכספי הנאמנות, הוא למעשה "גנב", עפ"י לשון ההגדרה.

זאת ועוד, חוק העונשין קובע, כי גניבה יכולה להתבצע במספר דרכים: בתחבולה, בהפחדה או בניצול טעות של הצד השני (דוגמא לניצול טעות: לקוח שהמשיך לדרכו, לאחר שקיבל מקופאי עודף גבוה ממה שהגיע לו. ניתן לראות בהתנהגות זו גניבה, לפי לשון החוק). כך גם לגבי "מציאה", במקרים שבהם ניתן לאתר בנקל, את בעליו של חפץ כלשהוא (לדוגמא: כאשר אדם מוצא תעודת זהות עם כסף בתוכה, הרי שאז אפשר לאתר את הבעלים בקלות יחסית. במידה והמוצא אינו עושה כן, הרי שהוא מבצע גניבה, לפי לשון החוק).

עוד רכיב שיש להוכיח במסגרת עבירת הגניבה, בא לידי ביטוי בעובדה שיש להראות שהגניבה בוצעה כלפי אדם שמוגדר בתור "בעלים". "בעלות" מוגדרת בחוק העונשין גם בתור בעלות חלקית וגם בתור החזקה או שליטה כדין (למשל, גניבה מאדם המחזיק כסף בנאמנות, כמוה גניבה מ"בעלים"). בנוסף, לשם גיבושה של עבירת הגניבה, יש צורך לגנוב "דבר הניתן להיגנב", כלומר: דבר הניתן להיגנב מוגדר בתור דבר מה בעל ערך, שהוא למעשה נכס ששייך לאדם אחר.

עם גיבושה והוכחתה של עבירת הגניבה בבית המשפט, קובע חוק העונשין בסעיף ,384 כי דינו של "גנב" עומד על 3 שנות מאסר, בכפוף לכך שאין סעיף עבירה שונה לנסיבות גניבה מסוימות (כפי שנסביר בהמשך).

מהי גניבה בנסיבות מחמירות?

סעיף 384א לחוק העונשין מגדיר מספר אירועי "גניבה" חמורים מן הרגיל, שבגינם העונש יהיה חמור יותר. לדוגמא, עבירות גניבה חקלאית מוגדרות בתור עבירות חמורות יותר. זאת, בשל הנזק הכספי הרב שהן גורמות לחקלאים ולחקלאות. במקרים כאלו, העונש עומד על 4 שנות מאסר. גניבה של תשתיות או מתקני תשתיות, גם היא מוגדרת בתור עבירה חמורה, שעונשה עומד על 4 שנות מאסר. כך גם לגבי גניבה של חפצים בעלי ערך היסטורי, דתי או מדעי.

נציין, כי גם גניבה של חפץ שערכו גבוה מחצי מיליון שקלים, נחשבת לעבירה חמורה במיוחד, שהעונש בגינה עומד על 7 שנות מאסר.

עבירות גניבה מסוגים שונים:

עד כה דנו בעבירת גניבה "טהורה" וכן בעבירות גניבה המתבצעות בנסיבות מחמירות. אך מעבר לעבירות אלו, חוק העונשין קובע עוד מספר רב של עבירות גניבה או מעין גניבה ספציפיות. להלן, נציג את חלקן:

גניבה ע"י עובד ציבור: סעיף 390 לחוק העונשין קובע, כי עובד ציבור שגונב נכס השייך למדינה או נכס השייך למקום עבודתו וערכו גבוה מ-1,000 ₪, דינו מאסר של 10 שנים. החומרה בעונש נובעת ממעמדו המיוחד של עובד הציבור וההגינות והאמון המצופים ממנו.

גניבה ע"י עובד: סעיף 391 לחוק העונשין קובע, כי גניבה המתבצעת ע"י עובד ממעבידו, גם היא מוגדרת בתור עבירה חמורה, בשל האמון שניתן לעובד. גניבה ע"י עובד של חפץ שערכו גבוה מ- 1,000 ₪, עומדת על 7 שנות מאסר.

גניבה ע"י מנהל: סעיף 392 לחוק העונשין קובע, כי חבר דירקטוריון או בעל משרה בתאגיד, אשר גונב חפץ (לרבות כסף) מידי התאגיד, דינו עומד על 7 שנות מאסר. גם בעבירה זו, הענישה חמורה מאוד בשל מעמדו הרם של מבצע העבירה והאמון הניתן בו.

לסיכום:

עבירת הגניבה היא עבירה חמורה, יחסית, המורכבת ממספר רב של יסודות, שיש להוכיח בבית המשפט. מדובר בעבירה עתיקת יומין, שעם השנים השתכללה והשתנתה. בשל מורכבותה של עבירה זו, אנו ממליצים לפנות לעורך דין פלילי מיומן, במקרה שבו זומנתם לחקירה או הוגש נגדכם כתב אישום, בחשד לביצועה של עבירת גניבה.

השאר תגובה

דילוג לתוכן