שחרור ממעצר – במסגרת עבירת סמים חמורה

שחרור ממעצר - במסגרת עבירת סמים חמורה

המאמר נכתב בשיתוף עם משרד עורכי דין יוסף רועי אטיאס

העורר, נעצר בגין עבירת סמים חמורה. בית המשפט המחוזי, קבע כי יש לעוצרו עד לתום ההליכים המשפטיים. אך האם החלטתו ראויה בנסיבות העניין, או שאולי אפשר להשיג את תכלית המעצר בדרך מקלה יותר? על שאלות אלו, השיב בית המשפט העליון, במסגרת ערר (שהוא חלק מהליך המעצר) שהוגש על ידי הנאשם, במסגרת בש"פ 5396/18, ערן ברכה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו). כאמור, נגד העורר הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירות חמורות מאוד, של החזקה וסחר בסמים מסוכנים בכמות שעשויה להוות כמות מסחרית. כמצוות הדין, עם הגשת כתב האישום, הוגשה נגד העורר, בקשה למעצר עד לתום ההליכים המשפטיים–פליליים נגדו. הבקשה הוגשה לבית המשפט המחוזי, אשר דן בכתב האישום העיקרי נגד העורר (בהרכב שיפוטי אחר, כמובן). במקביל, בית המשפט המחוזי קבע כי "התשתית הראייתית אינה שנויה במחלוקת כמו גם התנהגותו של העורר בחקירתו, מקימים עילת מעצר מובהקת ועל כן יש להורות על מעצר עד תום ההליכים". מכאן, הערר שלפנינו.

נבקש להעיר כי מאמר תוכן זה מבוסס על פסיקתו של בית העליון, אך אינו מונע ייעוץ עם עורך דין מומחה בתחום הפלילי.

עובדות המקרה:

כאמור, העורר נעצר בחשד לביצוע עבירות סמים. אלו בוצעו ברובן באמצעות הטלפון הנייד. בעת הגשת הבקשה למעצר עד לתום ההליכים, נשלח העורר לתסקיר מעצר, כלומר – סקירה מטעם קצין מבחן, כדי לבחון אפשרות חלופית למעצרו של העורר. ואכן, הוגש תסקיר מעצר, שגם התייחס לאפשרות שהעורר ישוחרר ממעצר, באמצעות פיקוח אלקטרוני. עם זאת, בית המשפט המחוזי, לא קיבל את התסקיר, וקבע כי למרות ההמלצה של שירות המבחן, הותרת הנאשם – העורר – במעצר בית עם אזיק אלקטרוני, לא תמנע אפשרות שהוא יבצע עבירה שוב, וכן לא תמנע הישנות של עבירה או סיכון אחר לציבור. אי לכך, קבע בית המשפט המחוזי, כי יש לעצור את העורר מאחורי סורג ובריח, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

טענות העורר:

העורר, לא קיבל את החלטת בית המשפט המחוזי, ומימש את זכותו להגיש ערר על ההחלטה לבית משפט גבוה יותר. הפעם, משום שמדובר בהליך שהחל בבית המשפט המחוזי, הערר הוגש לבית המשפט העליון. העורר טען כי בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו, וכי לא הייתה כל הצדקה שלא לקבל את המלצת שירות המבחן. כמו כן, הוא הלין על כך שהחלטת בית המשפט המחוזי לא הייתה מנומקת כדבעי. כמו כן, טען העורר שהוא אינו מהווה סכנה, ואין לו כמעט עבר פלילי משמעותי.

טענות המדינה:

המדינה טענה, כי חלופת המעצר שהוצעה, מצויה בקרבת מקום ביצוע העבירה. בהתאמה, המדינה טענה גם כי אין בחלופה כדי להבטיח את הרחקת העורר, וכן את ביצוע העבירה, שוב. עוד טענה המדינה כי במקרים מעין אלו, ואף חמורים פחות, נקבע כי יש להורות על מעצר עד לתום ההליכים המשפטיים.

החלטת בית המשפט:

הכלל אשר קבוע במסגרת סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), הוא שיש להימנע מלעצור אדם עד לתום ההליכים המשפטיים, אלא אם ניתן לבחון חלופה למעצר, בנסיבות העניין. כמו כן, הכלל הוא כי בית המשפט תמיד צריך לבחון חלופת מעצר, אפילו בעבירות חמורות מאוד, שהרי שלב המעצר הוא שלב מקדמי, כאשר לחשוד, עדיין שמורה חזקת החפות.

במקביל, יש להעיר כי עבירות סמים, הן עבירות חמורות מאוד, שלרוב מקימות לחשוד שנעצר בגינן, חזקת מסוכנות, מה שלרוב פוגע באפשרות לבחון חלופות מעצר, בגין החשש לפגיעה בכלל הציבור. לכן, בעבירות סמים חמורות (ולא, אין הכוונה לעבירות סמים קלות, של אחזקת סם לצרכי שימוש עצמי), בית המשפט לרוב יימנע מלשלוח חשוד – נאשם, לחלופת מעצר, אלא במקרים מיוחדים.

בנסיבות העניין, ובאופן די חריג, שירות המבחן דווקא המליץ לשחרר את החשוד, תחת פיקוח של אזיק אלקטרוני. בית המשפט המחוזי לא קיבל את ההמלצה. עם זאת, בית המשפט העליון, במסגרת הערר, קבע כי לא הייתה סיבה מהותית, לפיה בית המשפט המחוזי לא היה צריך לקבל את ההמלצה. כמו כן, בית המשפט העליון גם קבע כי בנסיבות העניין, ישנם מפקחים שישמרו על העורר, וכן יש למנוע מהעורר כל שימוש במכשיר הטלפון הנייד. די בכל אלו, כדי להורות על חלופת מעצר בעניינו של העורר. יוער כי בית המשפט הדגיש כי אין הוא "מקל ראש בנוגע לעברו, אולם יש לזכור כי למעט הרשעה זו, העורר ניהל אורח חיים נורמטיבי וכי הוא נעדר עבר פלילי בעבירות סמים או אלימות וכי מעצרו הנוכחי הינו ראשון".

מכאן, בית המשפט העליון קיבל את הערר והורה על מעצרו של העורר בעזרת פיקוח אלקטרוני מטעם המפקחים המוצעים, כפי שהומלץ על ידי שירות המבחן.

השאר תגובה

דילוג לתוכן