סחיטה, היא מונח שלרוב מתקשר לכך שאדם אחד, מאיים על אדם אחר לבצע דבר מסוים בניגוד לרצונו, ואם הוא לא יבצע אזי הוא ייפגע. המונח "סחיטה באיומים", הוא מורכב מאוד מבחינת הדין הפלילי, והוא כולל מספר רב של מעשים שנכללים במונח "סחיטה".
במאמר שלהלן, נציג את המונח סחיטה, נסביר מה המשמעות החוקית שלו, וכן נפרט על עבירות שנכללות במונח סחיטה. נעיר כי מטרת המאמר היא להעניק לכם הקוראים מידע איכותי, אך המאמר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי אצל עורך דין פלילי.
עבירות "סחיטה" בדין הפלילי הישראלי:
בישראל, רוב העבירות הפליליות מפורטות בחוק הנקרא חוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: "חוק העונשין"). בחוק זה, יש מספר עבירות שכוללות את המונח "סחיטה", שמופיע או בצורה מפורשת, או בצורה משתמעת. לדוגמא, בעבירת האיומים שמתוארת בסעיף 192 לחוק העונשין, אומנם המילה סחיטה לא מופיעה, אך איומים הינם סחיטה, שכן איום הוא פעולה שנועדה להפחיד אדם אחר, כדי שיבצע או יימנע מלבצע דבר מה שהוא חפץ בו או מחויב לו. כמו כן, עבירת סחיטה מופיעה לגופה, בסעיף 428 לחוק העונשין, ונקראת "סחיטה באיומים", דהיינו, איום שכולל דרישה מפורשת לעשות או לא לעשות דבר מה, כאשר יש סנקציה על אי ציות.
זאת ועוד, בחוק העונשין מתוארות עבירות נוספות שנוגעות לסחיטה, או כוללות את המונח לגופו. למשל, ישנה עבירה שנקראת איסור על לקיחת נכס – לצורך ביצוע סחיטה. זו עבירה שמפורטת בסעיף 430 לחוק העונשין. עבירה נוספת, היא עבירה שנקראת "עושק" והיא מפורטת בסעיף 431 לחוק העונשין. בחלק הבא, נסביר בהרחבה על כל אחת מהעבירות, אך כסיכום ביניים, ניתן לקבוע כי סחיטה היא עבירה שבאה לידי ביטוי בכמה וריאציות.
עבירת האיומים:
כאמור, בחוק העונשין בסעיף 192 מתוארת עבירת האיומים. איום הוא דרישה או הפחדה של אדם אחר, בין אם בעל פה או בכל דרך אחרת (לרבות – אלימות פיזית), שכל מטרתה היא להפחיד ולהטיל אימה, ובכך להכריח אדם אחר לעשות דבר מה, או לגרום לו להימנע מלעשות דבר מה. למשל – לאיים על אדם שיימנע מהגשת תלונה במשטרה, באמצעות איום מילולי מפורש. כמו כן, איומים לפי הגדרתם בחוק העונשין, הם כל איום על אדם אחר, לרבות פגיעה בבני משפחה וכיו"ב.
עבירה של סחיטה באיומים לפי חוק העונשין:
עבירה של סחיטה באיומים, היא עבירה שמפורטת בסעיף 428 לחוק העונשין. העבירה מוגדרת כדלקמן: אם אדם מאיים על אדם אחר, בין אם בכתב ובין אם בעל פה, לרבות בפגיעה בקרוביו של אדם מאוים, בפרנסה של אדם, בשמו הטוב או בצנעת הפרט שלו (למשל – פרסום תמונות אינטימיות שלו וכיו"ב), והכל כדי למנוע מהאדם המאוים לעשות דבר מה, או לעשות דבר מה, הרי שזו סחיטה באיומים. סחיטה באיומים היא עבירה חמורה מאוד, שהעונש בגינה הוא עד 7 שנות מאסר.
דוגמאות למקרים של סחיטה באיומים הן כדלקמן: לאיים על פקיד לפרסם תמונות אינטימיות שלו, בתמורה לביצוע דבר מה, מנהלי. עוד דוגמא, היא השתלטות על מחשב של אדם אחר, ודרישה לשלם סכום כסף מסוים, בתמורה לשחרור המחשב והחומרים המצויים בו. אגב, שתי הדוגמאות שהצגנו, מבוססות על מקרים אמיתיים שהתרחשו רק לאחרונה (למשל – ההשתלטות על המחשבים של חברת "שירביט").
לקיחת נכס לצורך סחיטה:
זו עבירה שמפורטת בסעיף 430 לחוק העונשין. לקיחה של נכס כדי לסחוט אדם אחר, היא בעצם עבירה שבמסגרתה מבצע העבירה לוקח שלא כדין נכס מאדם אחר, ללא הסכמה ולא כדין, אך ורק כדי להכריח את האדם שממנו נלקח הנכס, לבצע דבר או להימנע מביצוע עשייה של דבר אחר. למשל – לקיחת רכב מאדם אחר, עד אשר יבצע דבר מה, היא עבירה של לקיחת נכס לצורך סחיטה. מדובר בעבירה שעונשה שנת מאסר אחת.
עבירה של עושק:
עושק הוא מונח שמוזכר הרבה פעמים גם בהקשרים אזרחיים, למשל – בהקשר של צוואות, או עריכת חוזים. בהקשר הפלילי, מדובר בעבירה שמתוארת בסעיף 431 לחוק העונשין. ניצול מצוקה או חולשה של אדם אחר (למשל – מצוקה נפשית או פיזית או שכלית), או קלות דעת, כדי לקבל משהו או תמורה שלא מגיעה לאדם העושק, הם עבירה של עושק. למשל – להחתים אדם עם פיגור שכלי, על הסכם שמחייב את האדם לשלם כסף, יכול להיות עבירה של עושק, שעונשה 3 שנות מאסר.
